הסיכון לזיהומים תחת טיפול במעכבי אינטרלוקין 17, אינטרלוקין 23 ומעכבי TNF, אצל חולי פסוריאזיס

במאמר שפורסם בבטאון האקדמיה האירופאית לדרמטולוגיה ולמחלות מין מיולי האחרון, נבדקו הסיכונים לזיהומים שונים אצל חולי ספחת המטופלים בתרופות ביולוגיות. ספחת היא מחלה דלקתית סיסטמית הנגרמת מהפרעות אימונולוגיות בעור ובמערכות נוספות. חולי ספחת בחומרה בינונית עד קשה, חווים סיכון גבוהה למחלות קרדיווסקולריות, הפרעות מטבוליות ודכאון. מחקרים אימונולוגיים וגנטיים הוכיחו קשר בין המחלה ל-TNF ולאינטרלוקין 17 ואינטרלוקין 23, כגורם מרכזי בתהליך הדלקתי. טיפול בגורמים אלו ועיכובם, משפיעים מאוד על המחלה הכרונית.

חולי ספחת, נמצאו בסיכון גדל להיחשף למחלות זיהומיות קשות. במחקרים שבוצעו בהולנד, נמצא בין השאר כי הסיכוי להדבק במחלה זיהומית גדול בחולי ספחת ב-50% בהשוואה לאוכלוסייה הכללית ובעיקר בחולים עם הצורה הקשה של המחלה. טיפולים ביולוגיים העובדים על מטרות ספציפיות במערכת החיסונית, יכולים לגרום לזיהומים אצל הסובלים מהמחלה. בעבודה הנוכחית, בדקו המחברים את הסיכון לפתח זיהומים שונים אצל חולי ספחת המטופלים במעכבי אינטרלוקין 17 ואינטרלוקין 23 בהשוואה למטופלים בTNF מסוג אלפה.

המחקר בדק מאגרי מידע מכל העולם, מתוך 117.5 מיליון חולים. החולים חולקו ל-3 קבוצות. כאלו בהחלו בטיפול במעכבי אינטרלוקין 17, קבוצה שניה של מטופלים בהחלו טיפול במעכבי אינטרלוקין 23 , וקבוצה שלישית הייתה של מטופלים שהחלו בטיפול המעכבי TNF אלפה. חולים מכל שלושת הקבוצות נבדקו ל-26 זיהומים בקטריאליים ,וירליים , פטרייתיים וזיהומים אופורטוניסטיים. הבדיקות למצוא מחלות זיהומיות החלו מאותו יום בו החל המטופל ליטול את התרופה. מכיוון ומדובר בתרופות הפועלות על מנגנון המעכב אינטרלוקין מסוג 23 ואינטרלוקין מסוג 17, החליטו המחברים להשוות כל אחת מהקבוצות הללו ,למטופלים במעכבי TNF אלפה. פרק הזמן שנבדק היה של שנה לפחות מתחילת הטיפול בתרופה הביולוגית.

נבדקו 5,272 מטופלים במעכבי אינטרלוקין אלפה מול אותו מספר של מטופלים ב-TNF אלפה. כן נבדקו 15,160 מטופלים במעכבי אינטרלוקין 17 בהשוואה לאותו מספר מטופלים בTNF אלפה.

חולים שטופלו במעכבי אינטרלוקין 23 , סבלו פחות מזיהום באוזן תיכונה, דלקת המוח, שלבקת חוגרת, זיהום חוזר של צהבת מסוג B וזיהום הווירוס ציטומגלו, וירוס השפעת ומחלות ממקור פרזיטי, בהשוואה למטופלי ה-TNF אלפה. מטופלי אינטרלוקין 17 סבלו פחות מדלקת ריאות, זיהום חיידקי מפושט, זיהום בדרכי הנשימה העליונים, שלבקת חוגרת, צהבת מסוג B ומסוג C, הווירוסים ציטומגלו ואפשטיין-בר, שפעת ומחלות פרזיטיות, בהשוואה למטופלי מעכבי TNF אלפה.

לסיכום, מציינים המחברים, כי בהשוואה ל מעכבי TNF אלפה, מעכבי אינטרלוקין -17 ואינטרלוקין 23, קשורים עם סיכון נמוך יותר של מחלות זיהומיות שונות. תרופות מעכבות אינטרלוקין אלו עדיפות כטיפול בספחת אצל חולים הנוטים לזיהומים.